Page 7 - shichrur60
P. 7
שישים שנה
לא היינו גיבורים ,היינו ראשונים
מאת אברהם אהוביה
לא היינו גיבורים ,היינו מוכי שואה ,אותותיה צרובים כ ִמְכוַת אש בנפשותינו.
היינו ראשונים בתוקף הנסיבות -מלחמת העולם השנייה נסתיימה ,המפלצת
הנאצית הוכתה מכה אנושה ,שערי המחנות נפתחו .אלא שלא היה לנו מקום ללכת אליו,
כי בתינו מאתמול חרבו ,קרובינו וחברינו רובם רצוחים ,ולא הותירו לנו קבר לפקוד אותו,
ורק זכרם המייסר ,הממלא את הריק שבנפשותינו ,הוא קברם .ואין מה לעשות ב"חופש"
שניתן לנו ,אלא לשבת במחנה ששעריו פתוחים ולחכות לפתרון ,שאחרים ימצאו עבורנו.
בנסיבות אלה היה לנו האומץ לא להסכים להימצא במצב הנוח לכאורה ,בו אפשר
לשבת בחוסר-מעש ,להתפרנס מצדקה ,ולחכות לפתרון ,שאולי יבוא; היה לנו האומץ
לפעול במו עצמנו כדי למצוא תשובה לשאלה המעיקה "לאן?"; לשאוף אל ערכי הרוח
שידענו במקומותינו שחרבו ,שיובילו אותנו אל מקומנו שמעולם :אל ארצנו ,אל ארץ
ישראל .ולדבוק בחבורה -אחרי שהתייתמנו מקרובינו בשואה -להיות שותפים בחיינו
בהוֹוֶה ובדרכנו לעתיד.
תהליך זה התרחש בכל המחנות ,בהם שהו ניצולי שואה ,וגם במחנה בוכנוואלד.
שם התקבצה חבורת צעירים ,שהיו חברים זה עם זה עוד בימי היות בוכנוואלד
מחנה ריכוז ,והם אסירים בתוכו ,והגתה את הרעיון לעזוב את חיי הבטלה במחנה
המשוחרר ולייסד "קיבוץ" בו נכשיר את עצמנו לחיים חלוציים בארץ ישראל ,ונחתור בכל
כוחנו לעלות במהרה לארצנו .בעזרת אחינו היהודים בצבא ארצות-הברית ובמוסדות
הממשל האמריקאי השגנו חווה חקלאית בכפר הגרמני ֶאֶגְנדוְֹר ְף למקם בו את קיבוצנו.
ב 3.6.45 -יצאנו 16צעירים ממחנה בוכנוואלד וקיבלנו לידינו את החווה .כעבור שבוע
ב 9.6.45 -חגגנו ברוב עם ,בו היו אורחים ונכבדים רבים ,את ייסוד "קיבוץ בוכנוואלד".
כל הערב וכל הלילה היינו שמחים .היינו כחולמים :עכשיו ידענו ,אולי במעורפל ,שהשואה
מאחורינו והתקומה לפנינו.
2
לא היינו גיבורים ,היינו ראשונים
מאת אברהם אהוביה
לא היינו גיבורים ,היינו מוכי שואה ,אותותיה צרובים כ ִמְכוַת אש בנפשותינו.
היינו ראשונים בתוקף הנסיבות -מלחמת העולם השנייה נסתיימה ,המפלצת
הנאצית הוכתה מכה אנושה ,שערי המחנות נפתחו .אלא שלא היה לנו מקום ללכת אליו,
כי בתינו מאתמול חרבו ,קרובינו וחברינו רובם רצוחים ,ולא הותירו לנו קבר לפקוד אותו,
ורק זכרם המייסר ,הממלא את הריק שבנפשותינו ,הוא קברם .ואין מה לעשות ב"חופש"
שניתן לנו ,אלא לשבת במחנה ששעריו פתוחים ולחכות לפתרון ,שאחרים ימצאו עבורנו.
בנסיבות אלה היה לנו האומץ לא להסכים להימצא במצב הנוח לכאורה ,בו אפשר
לשבת בחוסר-מעש ,להתפרנס מצדקה ,ולחכות לפתרון ,שאולי יבוא; היה לנו האומץ
לפעול במו עצמנו כדי למצוא תשובה לשאלה המעיקה "לאן?"; לשאוף אל ערכי הרוח
שידענו במקומותינו שחרבו ,שיובילו אותנו אל מקומנו שמעולם :אל ארצנו ,אל ארץ
ישראל .ולדבוק בחבורה -אחרי שהתייתמנו מקרובינו בשואה -להיות שותפים בחיינו
בהוֹוֶה ובדרכנו לעתיד.
תהליך זה התרחש בכל המחנות ,בהם שהו ניצולי שואה ,וגם במחנה בוכנוואלד.
שם התקבצה חבורת צעירים ,שהיו חברים זה עם זה עוד בימי היות בוכנוואלד
מחנה ריכוז ,והם אסירים בתוכו ,והגתה את הרעיון לעזוב את חיי הבטלה במחנה
המשוחרר ולייסד "קיבוץ" בו נכשיר את עצמנו לחיים חלוציים בארץ ישראל ,ונחתור בכל
כוחנו לעלות במהרה לארצנו .בעזרת אחינו היהודים בצבא ארצות-הברית ובמוסדות
הממשל האמריקאי השגנו חווה חקלאית בכפר הגרמני ֶאֶגְנדוְֹר ְף למקם בו את קיבוצנו.
ב 3.6.45 -יצאנו 16צעירים ממחנה בוכנוואלד וקיבלנו לידינו את החווה .כעבור שבוע
ב 9.6.45 -חגגנו ברוב עם ,בו היו אורחים ונכבדים רבים ,את ייסוד "קיבוץ בוכנוואלד".
כל הערב וכל הלילה היינו שמחים .היינו כחולמים :עכשיו ידענו ,אולי במעורפל ,שהשואה
מאחורינו והתקומה לפנינו.
2
